עוגת התפוחים של פלורה

כשזיכרון, מתכון ותבנית נפגשים – נולדת עוגה עם נשמה

אמא שלי, מלכה, אהבה לבשל ולאפות. זו לא הייתה רק מיומנות – זה היה הלב שלה. הבית תמיד התמלא בניחוחות, וגם בנוכחות של אישה שמוצאת סיפוק בליצור מטעמים מחומרי גלם פשוטים.

עוד כשהייתי כלה צעירה, היא נתנה לי מתנהת אז עוד לא הבנתי את העומק שלה – שני קלסרים עבים, מסודרים מקוטלגים, מלאים במתכונים שהיא ליקטה, ניסתה, אהבה. חלקם היו מודפסים, חלקם בכתב ידה. כל דף כזה הוא פיסה ממנה.

לאחרונה פתחתי שוב את הקלסר. ובין כל הדפים – שם חיכתה לי: "עוגת התפוחים של פלורה". פלורה, אחות של אמא, עודנה בין החיים. אבל השם שלה על העוגה הרגיש לי כמו קריאה לחזור רגע אחורה, להתחבר, להחיות.

אז אפיתי. עם כמה התאמות קטנות שהלב שלי אוהב – חמאה במקום מרגרינה, טיפה פחות סוכר, וקצת קמח מלא בשביל התחושה הטובה. אבל רוח המתכון נשמרה. אותו שילוב עדין של תפוחים, קינמון ורוך של בית.

והפעם, בחרתי לאפות אותה בתבנית שאני יצרתי בעצמי מקרמיקה. היא גם תבנית אפייה וגם קערת הגשה – גוון כחול-עמוק בפנים, חוץ כהה וחמים. משהו שמרגיש עכשווי ונצחי בו־זמנית. כל פרט בתבנית נוצר בידיים – ממש כמו העוגה. שני עולמות שאני אוהבת נפגשו: הקרמיקה שלי והמתכונים שאמא שמרה עבורי.

יש בזה משהו חזק – כשאת אופה מתוך זיכרון, מתוך אהבה, מתוך המשך של שושלת. העוגה יוצאת מהתנור, נשארת בתוך אותה תבנית, ומוגשת כך – בלי גינונים עם כל הטוב שצריך.

לפרטים נוספים על תבנית האפייה: https://bit.ly/44adSim